הבלוג של יעל

אני לא יודעת אם זה רק אצלי, אבל כשמגיע יום האהבה מגיעה גם ציפייה. ציפייה למשהו רומנטי, אוהב, משהו מהסרטים. ישר כל הספרות הרומנטית שקראתי בצעירותי, סרטי בנות שראיתי עם חברותיי, הכול מציף אותי וממלא אותי ציפייה שהפעם זה יהיה שונה. הפעם הציפייה שלי באמת תתממש.

היום הוא יום האהבה, אני יותר בוגרת ויותר מודעת ועושה כבר כמה שנים טובות עבודה עצמית...כל אלו לא מנעו מהציפייה החמודה והקטנה להגיע. הדבר היחיד ששונה הוא אני, המחשבה שלי השתנתה. הדרך שבה אני רואה את הדברים השתנתה.

אני מסתכלת על הציפייה ואומרת לה: תודה, תודה שבאת! בלעדייך לא הייתי שלמה, הרי הרומנטיקה נשארה בי והרצון לאהוב ושיאהבו אותי קיים ועוד איך קיים, אבל התמונה במוחי השתנתה.

ממראה של הבחור על הסוס הלבן שלוקח אותי איתו אל השקיעה ומציף אותי במתנות ואהבה, ובלעדיו אני אינני, לא קיימת יותר, משתנה המראה לאהבה אמיתית בין שני בוגרים שרוצים לעשות טוב אחד לשני ובו זמנית נמצאת גם האהבה ללא תנאי - כלפי עצמי.

דבר אינו בא על חשבון דבר אלא הדברים קיימים במקביל. שניהם חשובים. חשובים מאוד.

 וביום האהבה הזה במקום לצפות שמישהו יעשה או שמשהו יקרה, אני אקבל החלטה לעשות לעצמי טוב ולתת לעצמי את מה שהציפייה הקטנה של יום האהבה מצפה שיקרה: אני אקבל את עצמי, אסלח לעצמי, אתן לעצמי ללא רגשות אשם אח"כ, אטפח לעצמי על השכם ואגיד "עשית עבודה טובה".  אני אמלא את עצמי.

ובסוף היום שבן זוגי היקר ואנוכי נצא בערב לבלות, אני אהיה מסופקת ושמחה ורק אהנה מהערב, אתן לדברים לקרות.. במקום לחשוב מה יכול היה להיות יותר טוב, או מה הוא לא עשה נכון... ולא תהיה ציפייה אלא תהיה אהבה.

 יום אהבה שמח!